#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רמט. פסק עמו 1) יין קשה האם מותר לערב בו יין רך 2) פירות חדשים האם מותר לערב בהם ישנים ומדוע? 	"1) רש""י כתב שאסור <sup>קסג</sup>.2) רש""י כתב שמותר, שהישנים יבשים ועושים קמח יותר מן החדשים <sup>קסד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסג.  כתב הרא""ש  (סי' כג)  שביין התירו לערב קשה ברך וכ""ש רך בקשה שהוא משביחו.
<br>קסד.  כתב הרא""ש  (שם)  ונ""ל שאם קנה ממנו חדשים שאסור לערב בהן ישנים אפילו שטובים יותר לאכילה, לפי שזה שקונה חדשים הוא רוצה לישנן, וישנים אין ראויים לישנן ויתקלקלו, ורש""י לא פירש כן.</span>"	"ב""מ ס."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רנ. ההוא דאתא לקמיה דרבא ואמר ליה זיבנן. מי היה ומדוע רבא לא קנאו? 	"רש""י פירש שכנעני היה <sup>קסה</sup>. ורבא לא קנאו משום המשנה באבות - יהיו עניים בני ביתך- וטוב לו לפרנס עניי ישראל וישמשוהו מלפרנס גויים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסה.  הרשב""א הבין בפירוש רש""י שכוונתו לעבד כנעני והקשה שאם לא נשתחרר היאך יכול למכור את עצמו, ואם נשתחרר הרי זה כישראל גמור, ושמא מיירי בעבד כנעני שהפקירו רבו, דעדיין צריך גט שחרור. והראב""ד פירש שישראל היה ושכירות לזמן היה ולפירושו קשה מדוע רבא לא קנאו. והרשב""א כתב שמסתבר שערל ממש היה, ומכירה ממש היתה.</span>"	"ב""מ ס:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רנא. מה פירוש מאה בדנקא? 	"רש""י פירש מאה פרוטות במעה שהוא שישית דינר,והתוס' (ד""ה מאה) פירשו בשם ריב""ן מאה מעות בשתות מנה א""נ מאה איסרים בשתות דינר זהב <sup>קסו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסו.  והרשב""א כתב שהראב""ד פירש מאה פרוטות בשתות הכור. ואינו נכון, שאין משערים הפרוטות בפירות. והנכון מאה עשרים ושמונה פרוטות בשתות הסלע, ולא דק בין מאה ועשרים למאה עשרים ושמונה.</span>"	"ב""מ ס: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רנב. מנין לנשך וריבית בכסף ובאוכל בלוה ובמלוה? 	"בלוה לרש""י מדכתיב בראש המקרא לא תשיך ובסופו נאמר כל דבר אשר ישך נלמד משם גם נשך כסף ונשך אוכל ואייתרו תרוייהו נשך כסף ונשך אוכל לחייב את הלוה על לאו של ריבית על שניהם. ולתוס' מתיבות לא תשיך לאחיך כסף אוכל כבר יודעים נשך בכסף ונשך באוכל. ותיבת נשך בנשך כסף אם אינה ענין לנשך ילפינן מינה ריבית כסף וריבית אוכל.במלוה נשך בכסף וריבית באוכל דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. נשך באוכל וריבית בכסף לומדים מגזירה שוה שנאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה ומה בלוה עובר בכל האופנים אף במלוה כן. והתוס' כתבו שנשך אוכל אתי לגז""ש ונשך כל דבר אתי לאוקמי נשך במלוה באם אינו ענין ללוה והויא גז""ש מופנה משני צדדים . לרבינא כך נקרא הפסוק את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך. וכונת הברייתא דאילו לא נאמר קרא הייתי אומר גזירה שוה, עכשיו שנאמר קרא הג""ש לנשך כל דבר שלא כתיב במלוה."	"ב""מ ס:- סא. ותוס'"		
